יש לי תינוקת מלאכית בשמיים
שלח לחברעברתי טראומה הייתי במקום קשה וכואב, איבדתי את ביתי התינוקת. שמי שירי ברלוט אני בת 37 ומאפרת במקצועי. היום אני נחשפת וחושפת ומרגישה שחייבת לספר את הסיפור שלי .
מאת: שירי שמחה ברלוט
שלוש וחצי שנים עברו...
נשאתי אותה את ביתי הקטנה ברחמי 30 שבועות 8 חודשי הריון
הריון שכאמור היה אמור להביא שמחה לבית, להעצים את האהבה ואחות חדשה לביתי ליאן.
הגיע יום שבת .. אין תנועות, אין תזוזות הכל מלחיץ ומבהיל אבל לרגע לא חשבתי שמדובר במוות.. אולי היא ישנה, אולי לא אכלתי מספיק מתוק ועוד הרבה אולי אחרים.... הגעתי למוקד ושם בישרו לי את הבשורה: ״ מצטערים התינוקת שלך ללא דופק, היא נפטרה״.
השארתי את הלב שלי והחלומות שלי שם על המיטה בחדר האפל, יצאתי המומה, מושפלת, ומורכנת ראש לא מבינה בכלל מה זה אומר.. נוסעת לבית החולים למחלקת יולדות כמה הזוי...הן מסתובבת שם כולן צועקות מכאבי הצירים, בוכות מכאב והדמעות שלי רק ירדו בשקט...אחרי הסברים קשים על מה אני עומדת לעבור, זירוז, אפידורל, צירים ולידה קשה זעקתי לשם שיתברך שרק אצא מזה בחיים.
הזעקה הפכה לבכי קורע שמים כשהגישו לי אותה, קטנה, חמה, ורודה ועדינה -לא בוכה, רק ישנה בשקט.
חיבקתי ונישקתי לא רציתי לעזוב .
לבכי שלי הפעם היה צליל אחר זה בכי של צער ... זעקתי וכאבתי שם הרגשתי לראשונה באמת מה זה להיות אמא ... כשלוקחים לך את הילדה שהיתה אמורה לחזור איתך הביתה לקבורה.
ליאן מחכה בבית לתינוקת היא יודעת שאמא בבית חולים... נכנסתי למחרת בראש מורכן, ריקה ומרוקנת משמחה שהתחלפה לה בכאב עז... רציתי להיעלם ולא להרגיש אבל לא כל מה שרוצים מקבלים.
שברתי לבת שלי את החלומות ...
הסביבה לא ידעה איך לתמוך אמרו: ״ אל תבכי.. זה לא טוב לך... תמשיכי הלאה....יהיו לך עוד" ואני בליבי לא הבנתי למה לא עוטפים אותי, למה לא מנחמים ורק מבקשים ממני לשכוח.. אני רק רציתי חיבוק וכתף לבכות עליה.
חיכיתי ליום שבו ארים את הראש ורציתי להיות רק אמא.
הדרך לשם היתה ארוכה וקשה ...
אם אתם פוגשים אישה שהיתה בהריון והיא צועדת ללא עגלה גלו רגישות לא בטוח שהיא חובקת ילד.. אל תמהרו לומר מזל טוב תשאלו רק מה שלומה היא כבר תספר....
אז זכיתי לסוף טוב ....
חצי שנה אחרי זכיתי לנס ואני קוראת לו ככה כי כבר לא חשבתי שמשהו יכול להרים אותי...
אומנם זה עדיין לא היה ילד ... אבל זאת היתה מתנה שהביאה אותי אל המטרה מחוזקת ...
״נצחתי ואנצח״ 2 מילים חזקות שיצרו מציאות חזקה עוד יותר ... לא האמנתי שספר זה מה שיחולל בי שינוי.. למדתי להכיר את עצמי מחדש להתפייס עם כל חלקים שבי כולל עם גופי. קיבלתי כוחות, אמונה, חוזק ותקוה מכל מילה ששמעתי ידעתי בלב שלם שאני אזכה לנס שלי.
שנה וחצי אחרי אני בחדר לידה צועקת את נשמתי עד ששמעתי את הבכי , ילד הקשת שלי נולד אלון אליהו.
הוא לא במקום והוא לא תחליף אל תנסו לשכנע אותי.. הוא בריאה בפני עצמו.. בא למלא אותי בשמחה .. יש לי ילד חדש לגדל.
נפתחה לי דלת ללכת ללמוד במרכז לפנימיות הנשמה.
במקום שממנו נולד הספר ... בזכות הלימודים שם אלון קיבל אמא חזקה יותר אבל גם רגישה...
הוא קיבל אמא אוהבת אבל גם מפוחדת ... אני עובדת על זה יום יום ונלחמת לחזק את המקומות האפלים ולגרש את הפחדים...
מה שעברתי ... לא עובר ... ולא נשכח... זה פשוט לומד לחיות לצידך ולא בתוכך ... זה כבר לא מנהל אותך!!! תראו אותי מה קמתי ועשיתי... קבוצות תמיכה מי היה מאמין!!!
פגשתי במקום הכי כואב את נועה שתינו חולקות את אותו התאריך אני איבדתי נסיכה והיא נסיך.... הרמנו את הראש לאט לאט ורצינו לעשות שינוי לפתוח קבוצות תמיכה לנשים שאיבדו שצריכות כתף ואוזן קשבת..
בהמשך חברו אלינו עוד 2 נשים מיוחדות רות ושרון שלכל אחת מהן סיפור האובדן היה כואב עד מאוד... כולנו יחד פועלות היום לעשות הכל ולחולל שינוי במודעות ...
אנחנו פה להרעיש את השקט שיש מסביב...
הקבוצה היא תומכת ומכילה אבל לא טיפולית... המקום היחיד שלא שופטים אותך על רגשותייך!
כולנו מייחלות לחוויה מתקנת אבל עד אז מייחלות להכרה באובדן שלנו.
היום 3 וחצי שנים אחרי כששואלים אותי בתמימות כמה ילדים יש לך אני לא מהססת כי אין לי במה להתבייש... יש לי 2 ילדים ומלאכית אחת בשמים.
אני מרימה את ראשי למעלה ואומרת לה נצחתי ואנצח.
ולכן מאחלת נצחון משלכם.
אוהבת ומחבקת שירי שמחה ברלוט
לדף הפייסבוק של שירי לחצו כאן
לקבוצה הסגורה "חיבוק בשקט" לחצו כאן
לפרטים על הספר "נצחתי ואנצח" לחצו כאן
